נולדנו לתוך עולם מסוים. בתוך משפחה, תרבות, ערכים ודפוסים. כמו תבנית של אפייה, גם בנו "נצרבו" פרדיגמות. כלומר: אמונות על החיים, על עצמנו, על מה נכון ומה לא נכון, על מה אפשרי ועל מה שלא יקרה לעולם. התבנית הזו – תמיד תוציא את אותה עוגה, עגולה או מרובעת, זה לא משנה. זו אותה צורה שוב ושוב. אותן תגובות, אותם הרגלים, אותן בחירות.  אבל, מה אם אנחנו בכלל רוצים "עוגה" אחרת?  שינוי אמונות = שינוי תוצאה! בשביל זה, צריך קודם לזהות את סוג התבנית. היא חמקמקה, כי מבחינתנו – זו "המציאות". אז

הקשבה מלאה –  לא תוך כדי קריאת או כתיבת המייל, לא בזמן מחשבה על הפגישה הבאה. פשוט להיות רגע נוכחים. זה כבר חצי מהשיחה. לדבר רגשות ולא האשמות –  במקום: "אתה תמיד עונה באיחור, זה מעכב את כל התהליך", אפשר לנסח את זה: "חשוב לי לדעת שאני יכולה לסמוך על זמני התגובה שלך, זה משפיע על היכולת לנהל את הפרויקט בצורה מסודרת". כאשר דברים נאמרים בגובה העיניים ולא ממקום מאשים, יש יותר סיכוי שבאמת יקשיבו לנו. להתבונן בשפת הגוף ובדברים שלא נאמרים –  לפעמים העובד/הקולגה אומר שהכל בסדר אבל הגוף

ביטחון עצמי זה קול פנימי שאומר: "אני שווה גם כשאני לא מושלמ.ת". כתבו הצלחות קטנות:  ההצלחות לא חייבות להיות "וואו", אלא דברים קטנים ויומיומיים כמו: הקשבתי לעצמי / אמרתי לא / קמתי מהמיטה למרות שלא היה לי כוח / הלכתי לאימון ואפילו נהניתי! ככה תבנו לעצמכם תשתית פנימית שתזכיר לכם מי אתם, גם כשקשה. אל תשוו למי שעשה מסלול אחר משלכם:  מי שרץ מרתון, לא התחיל איפה שאתם התחלתם. זכרו – כל אחד בא עם רקע אחר, אישיות אחרת ונקודת התחלה אחרת. ההתקדמות שלכם צריכה להיבחן ולהיות בהשוואה אך ורק

המוח הוא שריר. אפשר להתאמן איתו באופן מודע על לבחור לראות את הטוב ואת התקווה לעתיד טוב יותר ולהזכיר לעצמי ש"גם זה יעבור"! אין מדובר בהדחקת רגשות או בהעמדת פנים. אז איך עושים את זה? משפט עוגן קבוע –  כזה שמדליק אצלכם חיוך קטן שקשור בכם באופן אישי. אפשר גם משפט כמו: "היום יהיה לי יום טוב, גם אם יהיו בו רגעים פחות טובים. אני יודע.ת מה אני שווה...". יומן "תשומת לב" / הכרת תודה –  בכל יום כתבו רגע אחד קטן ששווה טוב ותשומת לב: חיבוק עם הילד, הודעה משמחת שקיבלתם, קפה ששתיתם בשקט ובר

אם יש דבר אחד שלמדתי בשנה האחרונה, זה ששינוי הוא לעתים דבר בלתי נמנע. לפעמים אנחנו בוחרים בשינוי ולפעמים השינוי בוחר בנו. אבל, בשלב כלשהו, הוא יגיע... וזה אף פעם לא לגמרי פשוט! אז איך אפשר להתמודד עם שינוי בצורה מיטיבה? הנה כמה תובנות ודברים שעזרו לי, ואני מקווה שיועילו גם לכם! להרשות לעצמי להרגיש:  פחד, התרגשות, בלבול, חוסר ודאות.. הכל לגיטימי! הרבה פעמים אנחנו מנסים "להיות חזקים" ולדחוק את הרגשות הצידה, אבל האמת היא, שהרגשות הם חלק מהתהליך והם מהווים סוג של מצפן. כאשר אני מ

אין ספק שזה עשוי להיות אתגר אמיתי, במיוחד בעולם משתנה – אנחנו מתבגרים, משתנים ולפעמים קצת מתעייפים. אז איך בכל זאת אפשר לשמור על מוטיבציה בקריירה לאורך זמן? קודם כל – למה בכלל? התחברו מחדש ל"למה" שלכם! למה אתם עושים את מה שאתם עושים? מה הערכים שמניעים אתכם? מה התשוקה שלכם? כתבו לעצמכם פסקה קצרה או משפט מפתח על ה"למה" שלכם ובחנו מעת לעת את הרלוונטיות של הדברים שכתבתם. ראייה קדימה ו"כאן ועכשיו" הגדירו מטרות קצרות טווח ומטרות ארוכות טווח וחלקו אותן לצעדים קטנים וישימים. מדי חודש